מבוא, ל. רון האברד
ל. רון האברד העיר פעם שיש רק שני מבחנים שמעידים שחייו של מישהו נוצלו היטב: האם הוא עשה את מה שהתכוון לעשות? והאם אנשים שמחו שהוא חי? כעדות לשאלה הראשונה קיים המאגר המלא של עבודת חייו, שכולל יותר מעשרת אלפים העבודות שכתב ושלושת אלפים ההרצאות המוקלטות של Dianetics ו-Scientology. כעדות לשאלה השנייה ישנם מאות המיליונים שחייהם השתפרו בצורה משמעותית בזכות העובדה שהוא חי. אלה הדורות של תלמידים שיכולים עכשיו לקרוא בצורה מעולה בזכות תגליותיו של ל. רון האברד בתחום החינוך; אלה המיליונים הנוספים שהשתחררו מהפיתוי של התמכרות לסמים בזכות פריצות הדרך של ל. רון האברד בתחום הגמילה מסמים; ועוד המיליונים שהושפעו מהתקנון המוסרי ההגיוני שלו; ועוד הרבה מיליונים נוספים אשר רואים בעבודתו את אבן הפינה הרוחנית של חייהם.
למרות שהוא ידוע בעיקר בזכות Dianetics ו-Scientology, אי אפשר לסווג את ל. רון האברד בכזו פשטות. משום שחייו היו מגוונים מאוד, והשפעתו רחבה מאוד. ישנם בדרום-אפריקה בני שבט, לדוגמה, שלא יודעים דבר על Dianetics ו-Scientology, אבל הם מכירים את ל. רון האברד, המחנך. בדומה לכך, ישנם פועלי בתי-חרושת במזרח אירופה שמכירים אותו רק בזכות תגליותיו האדמיניסטרטיביות; ילדים בדרום-מזרח אסיה שמכירים אותו רק בתור הסופר של התקנון המוסרי שלהם וקוראים בעשרות שפות שמכירים אותו רק בזכות הרומנים שלו. אז, לא, לא קל לסווג את ל. רון האברד והוא בהחלט לא מתאים לתפיסות המוטעות העממיות שלפיהן "מייסד דת" הוא דמות מנוכרת ומהורהרת. עם זאת, ככל שלומדים להכיר יותר את האיש ואת הישגיו, כך קל יותר להבין שהוא היה בדיוק האדם שיביא לנו את Scientology – הדת הגדולה היחידה שנוסדה במאה העשרים.
מה ש-Scientology מציעה הוא באופן דומה מה שאפשר לצפות מאדם כמו ל. רון האברד. כי היא לא רק מספקת גישה לגמרי ייחודית לשאלות הבסיסיות ביותר שלנו – מי אנחנו? מאיפה הגענו ומהו גורלנו? – אלא היא גם מספקת טכנולוגיה ייחודית באותה המידה לחופש רוחני רב יותר. אז איך היינו מצפים לאפיין את המייסד של דת כזאת? ברור שהוא יצטרך להיות גדול מהחיים, אדם שנמשך לאנשים, שאנשים אוהבים אותו, דינמי, כריזמטי ובעל יכולת עצומה בעשרות תחומים – כל הדברים שמתארים את ל. רון האברד במדויק.
"אז איך היינו מצפים לאפיין את המייסד של דת כזאת? ברור שהוא יצטרך להיות גדול מהחיים, אדם שנמשך לאנשים, שאנשים אוהבים אותו, דינמי, כריזמטי ובעל יכולת עצומה בעשרות תחומים – כל הדברים שמתארים את ל. רון האברד במדויק."
העובדה היא שגם אם מר האברד היה עוצר אחרי אחד מהישגיו הרבים, הוא עדיין היה מפורסם היום. לדוגמה, עם כחמישים מיליון יצירות של סיפורת שנמצאות בתפוצה, לרבות רבי-מכר מונומנטליים כגון 'פחד', 'האפלה סופית', 'שדה קרב ארץ' והסדרה בת עשרת הכרכים 'משימה ארץ', אין ספק שמר האברד הוא בין הסופרים המפורסמים ביותר והנקראים ביותר בכל הזמנים. הרומנים שלו גם זכו בכמה מהפרסים הנחשבים ביותר בתחום הספרות, והוא תואר בצדק רב בתור "אחד הסופרים הפוריים והמשפיעים ביותר במאה העשרים".
ההישגים המוקדמים שלו מרשימים באותה מידה. כטייס פעלולים בשנות ה-30, הוא היה ידוע בשם ״פלאש האברד״ ושבר את כל השיאים המקומיים בטיסת דאון ממושכת. בתור מי שעמד בראש משלחות מחקר למקומות מרוחקים, נזקף לזכותו הסקר המינרלוגי השלם הראשון בפוארטו ריקו בחסות ארצות-הברית, ורשימותיו בתחום הניווט עדיין משפיעות על ספרי ההדרכה הימיים של איזור קולומביה הבריטית. הניסויים המוקדמים שהוא ערך במציאת כיוונים בעזרת רדיו הפכו לבסיס של מערכת לניווט ארוך-טווח (LORAN); בעוד שכצלם שעסק בתחום כל חייו, עבודתו הופיעה בנשיונל ג'יאוגרפיק והתערוכות שלו משכו עשרות אלפי מבקרים.
בין תחומי מחקר אחרים, מר האברד פיתח וערך קודיפיקציה של טכנולוגיה אדמיניסטרטיבית שמשתמשים בה ארגונים מכל הסוגים, לרבות תאגידים רב-לאומיים, קבוצות צדקה, מפלגות פוליטיות, בתי-ספר, מועדוני נוער וכל סוגי העסקים הקטנים שניתן להעלות על הדעת. באופן דומה, שיטות הלימוד המפורסמות של מר האברד נמצאות בשימוש על-ידי מחנכים מכל תחום אקדמי, ותוכנית הגמילה מסמים שהוא פיתח מוכיחה את עצמה באופן קבוע כיעילה פי שניים ואפילו פי שלושה מכל תוכנית דומה. עם זאת, עד כמה שעובדות אלו על חייו מרשימות, שום תיאור של האיש לא יהיה שלם בלי להזכיר את הדבר שהפך לעבודת חייו: Dianetics ו-Scientology. (ראה את הכרך בסדרת ל. רון האברד, 'פילוסוף ומייסד: גילוי מחדש של נפש האדם'.)
הסיפור הוא רחב-מידות, מופלא ומקיף למעשה את כל קיומו. אבל הקווים המרכזיים הם אלה: בתור כניסתו הראשונה לממד רוחני, הוא מספר איך כילד הוא התיידד עם ילידים אינדיאנים של הבלקפיט בהלנה, מונטנה. ראוי לציון ביניהם היה רופא אליל מנוסה של השבט, שהיה ידוע באיזור המקומי בשם טום הזקן. בברית הנדירה שנוצרה בסופו של דבר, רון בן השש זכה לכבוד כשקיבל את הסטאטוס של אח לדם והיה חדור בהערכה למורשת רוחנית מהוללת מאוד.
מה שאולי נראה כמו אבן הדרך הבאה הגיע ב-1923 כאשר ל. רון האברד בן השתים-עשרה החל לבדוק את התיאוריה הפרוידיאנית עם קומנדר ג'וזף צ' תומפסון – קצין הצי האמריקאי היחיד שלמד עם פרויד בווינה. למרות שמר האברד, לא כילד ולא כמבוגר, מעולם לא קיבל פסיכואנליזה פֶּר סֶה, החשיפה התבררה כצעד מכריע. כי, כפי שמר האברד ניסח את זה, גם אם פרויד לא עשה שום דבר אחר, הוא לפחות קידם את הרעיון ש-"ניתן לעשות משהו בקשר למיינד".
״הסיפור הוא רחב-מידות, מופלא ומקיף למעשה את כל קיומו.״
הצעד המכריע השלישי של מסעו היה באסיה, שם ל. רון האברד, עדיין בשנות העשרה שלו, העביר כמעט שנתיים במסעות ולימודים. הוא הפך לאחד מהאמריקאים הבודדים מהתקופה שהשיגו רשות כניסה לתוך מקדשי לאמות טיבטיים אגדיים שהתפרשו בגבעות המערביות של סין ולמד למעשה עם האחרון בשושלת קוסמים שמוצאם מחצרו של קובלי חאן. עם זאת, עד כמה שהרפתקאות כאלה היו מרתקות, הוא הודה לבסוף שהוא לא מצא שום דבר מעשי או ניתן לחיזוי בנוגע למיינד האנושי. מכאן הצהרתו התמציתית על סבל מתמשך בארצות שבהן החוכמה היתה רבה אבל היא הוסתרה בקפדנות וחולקה רק במנות קטנות כאמונה תפלה.
עם שובו לארצות-הברית ב-1929 וסיום השכלתו התיכונית, מר האברד נרשם לאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. שם הוא למד הנדסה, מתמטיקה ופיזיקה גרעינית – כולן תורות שישרתו אותו היטב בחיפוש הפילוסופי המאוחר יותר. למעשה, ל. רון האברד היה הראשון שהשתמש באופן קפדני בשיטות מדעיות מערביות לצורך הלימוד של נושאים רוחניים. אבל מעבר למתודולוגיה בסיסית, האוניברסיטה לא הציעה שום דבר ממה שהוא חיפש. ואומנם, כפי שהוא הודה מאוחר יותר בלהט מה:
״היה ברור מאוד שאני עוסק וחי בתרבות שידעה על המיינד פחות מאשר השבט הפרימיטיבי ביותר שאי פעם באתי עמו במגע. מאחר שידעתי גם שהאנשים במזרח לא מסוגלים להגיע לעומק רזי המיינד בצורה מעמיקה וניתנת לחיזוי, כפי שהם גרמו לי לצפות, ידעתי שאצטרך לערוך הרבה מאוד מחקר״.
המחקר הזה התפרס על עשרים השנים הבאות. במהלך המחקר הזה, הוא יסתובב בין עשרים ואחד גזעים ותרבויות, לרבות יישובי האינדיאניים בצפון-מערב אמריקה, הטגלוג הפיליפיניים ועמים קדמונים מהאיים הקאריביים שנחשבו אז לנידחים. במונחים הפשוטים ביותר, הוא התמקד בשתי שאלות יסוד. ראשית, וכתוצאה מהניסויים שהוא ערך באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, הוא חיפש אחר כוח החיים שבבסיס ההכרה של האדם, שעל קיומו הועלו השערות מזה זמן רב. והשאלה השנייה, שהיתה קשורה לראשונה בקשר הדוק, הוא חיפש מכנה משותף מאחד לחיים – קנה מידה אוניברסלי, אם אפשר לקרוא לו כך, שאיתו ניתן לקבוע בקביעות מה היה נכון ומעשי בנוגע למצבו של האדם.
מה שהסתכם במישור פילוסופי ראשון הגיע ב-1938 עם כתב-יד שהפך כיום לאגדתי, בשם "אקסקליבר". למעשה, עבודה זו טענה שהחיים הם לא סדרה אקראית של תגובות כימיות, אלא שהם מוּנָעים על-ידי דחף מוגדר כלשהו שנמצא בבסיסה של כל ההתנהגות. הוא הצהיר שהדחף הזה היה לשרוד! והוא ייצג את הכוח האחד השכיח ביותר בין כל היצורים החיים. העובדה שהאדם שורד לא היתה רעיון חדש. העובדה שזה המכנה המשותף האחד לקיום – זה היה רעיון חדש לגמרי, וכאן היה ציון הדרך לכל המחקר שנערך לאחר מכן.
״העובדה שהאדם שורד לא היתה רעיון חדש. העובדה שזה המכנה המשותף האחד לקיום – זה היה רעיון חדש לגמרי, וכאן היה ציון הדרך לכל המחקר שנערך לאחר מכן."
מלחמת-העולם השנייה קטעה את המחקר אבל גם שימשה כדחף ממריץ: קטיעת המחקר נבעה משירותו של ל. רון האברד באוקיאנוס האטלנטי ובאוקיאנוס השקט כמפקד אוניות סיור נגד צוללות; הדחף הממריץ נבע מהעובדה שאם משהו הדגיש את הצורך בפילוסופיה מעשית שתפתור את מצב האדם, זאת היתה הזוועה הגמורה של קונפליקט כלל-עולמי. מכאן, עוד הצהרה תמציתית של ל.רון האברד באמצע מסעו.
״לאדם יש שיגעון והוא נקרא מלחמה״.
שיא מחקרו שהגיע לנקודת המפנה הזו היה ב-1945 בבית-החולים של הצי אוק-נול, באוקלנד, קליפורניה. לוטננט ל. רון האברד, שאחרי המלחמה נשאר עיוור חלקית מעצבי ראייה שנפגעו ונכה בגלל פציעות בירך ובעמוד השדרה, הפך לאחד מחמשת אלפים אנשי הצבא שקיבלו טיפול באוק-נול לפציעות שספגו בקרב. ביניהם היו גם כמה מאות אסירים לשעבר ממחנות לשבויי מלחמה, שאחוז נכבד מביניהם לא היו מסוגלים לעכל מזון ולכן למעשה גוועו ברעב. מר האברד, שהסתקרן מהמקרים האלה, לקח על עצמו להעביר להם צורה מוקדמת של Dianetics. בסך הכול, חמישה-עשר מטופלים קיבלו ייעוץ של Dianetics כדי להסיר מחסום מנטלי להחלמה. מה שקרה כתוצאה מכך ומה שלמעשה הציל את חייהם של אותם מטופלים היה תגלית בעלת השלכות עצומות. כלומר, למרות התיאוריה המדעית של אותה תקופה, הלך הרוח של אדם היה למעשה חשוב יותר ממצבו הגופני. כלומר, נקודות המבט, הגישות והאיזון הרגשי הכולל שלנו קובעים באופן מוחלט את הרווחה הגופנית שלנו, ולא להפך. או, בצורה הכל-כך תמציתית שבה ל. רון האברד עצמו ניסח זאת: "התפקוד מפקח על המבנה".
לאחר מכן מר האברד בחן את המעשיות של זה על מבחר רחב של מקרים שנלקחו מכל שכבות החברה האמריקאית, בסביבות 1948. בין המקרים שהוא חקר היו שחקנים מהוליווד, מנהלים מהתעשייה, קורבנות של תאונות דרכים מחדרי מיון ופושעים שהוכרזו לא שפויים ממוסד לחולי נפש בג'ורג'יה. בסך הכול, הוא השפיע עם Dianetics על יותר משלוש מאות אנשים לפני שהוא ליקט לכתב-יד את תוצאות מחקרו בן שש-עשרה השנים. עבודה זו היא ׳Dianetics: התזה המקורית׳. למרות שהיא לא הוצעה במקור לפרסום, העבודה בכל זאת ראתה תפוצה נרחבת דרך יצירת עותקים של כתב-היד שהופצו בחוגים מדעיים/רפואיים. התגובה היתה נלהבת עד כדי כך שמר האברד מצא את עצמו לאחר מכן מוצף בבקשות למידע נוסף. תשובתו, בסופו של דבר, היתה לכתוב את מה שהפך לעבודה הנמכרת ביותר בכל הזמנים על המיינד האנושי: 'Dianetics: המדע המודרני של בריאות הנפש'.
אין ספק שהופעת הספר היתה אירוע שהיווה ציון דרך תרבותי. במה שהוכח כתחזית מכריעה, וולטר ווינצ'ל שהיה אז בעל טור שהתפרסם בכל רחבי ארה"ב הכריז:
״יש משהו חדש שיגיע באפריל והוא נקרא ׳Dianetics׳. מדע חדש שמשיג תוצאות בלתי משתנות כמו המדעים המדויקים, אך עושה זאת בתחום המיינד האנושי. לפי כל הסימנים, נראה שהוא יהיה מהפכני לאנושות כמו התגלית הראשונה של איש המערות שגילה את האש והשתמש בה".
למרות שההצהרה של ווינצ'ל היתה נועזת, היא אף על פי כן היתה מדויקת; כי עם Dianetics הגיע ההסבר המקיף הראשון על החשיבה וההתנהגות האנושית. כאן היה גם האמצעי הראשון לפתור בעיות של המיינד האנושי, שכוללות פחדים לא הגיוניים, משברים נפשיים, חוסר ביטחון ומחלות פסיכוסומאטיות מכל הסוגים.
בלב הבעיות האלה היה מה שמר האברד כינה המיינד הריאקטיבי והגדיר בתור "חלק במיינד של האדם שהוא כולו גירוי-תגובה, שאינו נמצא תחת שליטתו הרצונית, ושמפעיל כוח ושליטה על מודעותו, על מטרותיו, מחשבותיו, גופו ופעולותיו". בתוך המיינד הריאקטיבי מאוחסנות אנגרמות, שמוגדרות כהקלטות מנטליות של כאב וחוסר הכרה. העובדה שהמיינד עדיין הקליט קליטות חושיות במהלך רגעים של חוסר הכרה מלא או חלקי היתה ידועה רק במעורפל. אבל הדרך שבה האנגרמה השפיעה באופן פיזיולוגי, איך היא פעלה על החשיבה ועל ההתנהגות – כל זה היה חדש לגמרי. כמו כן, אף אחד לא הצליח לפצח ולהבין את התוכן האנגרמי כולו כפי שהוא מאוחסן במיינד הריאקטיבי ומה היתה המשמעות של זה מבחינת אומללותו של האדם. בקצרה, היה כאן מיינד, כפי שמר האברד ניסח זאת, "שגורם לאדם לדכא את תקוותיו, שמחזיק באפתיות שלו, שגורם לאדם להסס כשהוא צריך לפעול, והורג אותו לפני שהוא התחיל לחיות".
אם מישהו היה רוצה פעם הוכחה נחרצת לגבי יעילותה של Dianetics, כל מה שהוא היה צריך לעשות זה לחשוב על מה שהיא השיגה. ישנם מקרים רבים, מתועדים ומדהימים: אדם משותק בגפיים עקב דלקת פרקים חזר לתנועה מלאה תוך כמה עשרות שעות, פרופסור שהוכר כעיוור בבית-משפט וראייתו שבה אליו בתוך פחות משבוע, ועקרת בית נכה והיסטרית שחזרה למצב נורמלי לאחר סשן יחיד של שלוש שעות. וישנה השאיפה האולטימטיבית של תהליכי Dianetics של הנחלת תבוסה מוחצת למיינד הריאקטיבי ופתיחת הדרך למצב של קליר עם תכונות הרבה יותר מתקדמות מכל דבר שנחזה בעבר.
אין צורך לומר, כשהחדשות על Dianetics החלו להתפשט, התגובה הכללית היתה מדהימה: יותר מחמישים אלף עותקים נמכרו ברגע שהם יצאו ממכונות הדפוס, וחנויות ספרים נאבקו כדי לשמור את הספר על המדפים. כאשר הראיות למעשיותה של Dianetics היו יותר ויותר נפוצות – העובדה ש-Dianetics הציעה למעשה טכניקות שכל קורא אינטליגנטי בצורה סבירה יכול ליישם – התגובה נעשתה אפילו יותר דרמתית. "Dianetics כובשת את ארה"ב בסערה" ו-"התנועה הגדֵלה במהירות הגבוהה ביותר באמריקה", אלה היו כותרות העיתונים בקיץ 1950. ועד סוף השנה, כ-750 קבוצות Dianetics צצו כמו פטריות מחוף לחוף באופן ספונטני, ובשש ערים קמו מוסדות מחקר כדי להקל על מר האברד בקידום הנושא.
ההתקדמות הזאת היתה מהירה, שיטתית וחשפה מידע חשוב לפחות כמו התגליות הקודמות. במרכז מה שמר האברד בדק בשלהי 1950 ובראשית 1951 היו השאלות המכריעות ביותר של הקיום האנושי. בהצהרה מוקדמת אך משמעותית על העניין, הוא כתב:
״... אם רבים לפניו נדדו בנתיב הזה, הם לא השאירו אחריהם שום תמרורים, שום מפת דרכים, וחשפו רק טפח ממה שהם ראו.״
"ככל שאדם חקר יותר לעומק, כך הוא הבין יותר שביצור הזה, שנקרא הומו סאפיינס, היו יותר מדי דברים לא ידועים".
את מסלול המחקר שהתפתח מכך, שהחל כעשרים שנה מוקדם יותר, הוא תיאר כמסלול של "לדעת איך לדעת". בתיאור נוסף של המסע, הוא כתב בצורה מטפורית על הליכה נועזת לאורך הרבה דרכים ראשיות, דרך הרבה דרכים צדדיות, לתוך הרבה סמטאות אחוריות של חוסר ודאות ודרך הרבה רבדים של החיים. ואם רבים לפניו נדדו בנתיב הזה, הם לא השאירו אחריהם שום תמרורים, שום מפת דרכים, וחשפו רק טפח ממה שהם ראו. אף על פי כן, בתחילת האביב של 1952 ובמהלך הרצאה מרכזית בוויצ'יטה, קנזס, תוצאת החיפוש הזה הוכרזה: Scientology.
Scientology, פילוסופיה דתית יישומית, מייצגת הצהרה על פוטנציאל האדם, וגם אם ניתן לראות את מקורותיה בכתבים עתיקים, בהחלט אין דומה לה. בין העיקרים החשובים של דת ה-Scientology ניתן למצוא: האדם הוא ישות רוחנית בת אלמוות; ההתנסות שלו מתפרסת על פני הרבה יותר מתקופת חיים יחידה והיכולות שלו הן בלתי מוגבלות אפילו אם הן לא באות לידי ביטוי כרגע. מבחינה זו, Scientology מייצגת את ההגדרה האולטימטיבית של דת: לא רק מערכת אמונות, אלא אמצעי לשינוי רוחני מוחלט.
הדרך שבה Scientology משיגה את השינוי הזה היא דרך הלימוד של כתבי ל. רון האברד ויישום העקרונות שמופיעים בהם. העיסוק המרכזי של Scientology הוא אודיטינג. האודיטינג מועבר על-ידי אודיטור, מהמילה הלטינית audire, ״להקשיב״. האודיטור לא מבצע הערכה עבור האדם ובשום אופן לא אומר לו מה לחשוב. בקצרה, האודיטינג לא נעשה לאדם, ואת היתרונות ממנו אפשר להשיג רק דרך השתתפות פעילה. ואומנם, האודיטינג מושתת על האימרה שרק בכך שמאפשרים לאדם למצוא את התשובה שלו עצמו לבעיה, הבעיה הזאת יכולה להיפתר. בדיוק למטרה זו, האודיטור משתמש בתהליכים – סדרות מדויקות של שאלות כדי לעזור לאדם לבחון מקורות לסבל, שאילולא כן יהיו לא ידועים ולא רצויים.
המשמעות של כל זה מבחינה סובייקטיבית לא ניתנת לתיאור, כמובן; כי אודיטינג בעצם הגדרתו עוסק בעלייה למצבים שלא תוארו בספרות קודמת. אבל במונחים מאוד בסיסיים, ניתן לומר ש-Scientology לא מבקשת מהאדם לחתור לעבר התנהגות אתית גבוהה יותר, למודעות רבה יותר, לאושר ולשפיות. ליתר דיוק, היא מספקת נתיב למצבים שבהם הכול פשוט קיים – שבהם האדם נעשה יותר אתי, בעל יכולת, פועל מתוך החלטה עצמית ומאושר יותר משום שאותו הדבר שגורם לנו לפעול בצורה אחרת נעלם. ומתוך נקודת מבט מקיפה ולמען השגת המטרות הסופיות של אודיטינג, מר האברד הזמין את אלה ש-Scientology היתה חדשה להם עם הדברים הבאים:
"אנחנו מעניקים לכם את המתנה היקרה של חופש ואלמוות – באופן עובדתי, בכנות".
"אנחנו מעניקים לכם את המתנה היקרה של חופש ואלמוות – באופן עובדתי, בכנות."
הנתיב השלם של התקדמות רוחנית מתואר באמצעות הגשר של Scientology. הוא מציג את הצעדים המדויקים של אודיטינג והכשרה שבהם אדם חייב ללכת כדי להבין את ההיקף המלא של Scientology. מכיוון שהגשר מתואר בצורה הדרגתית, ההתקדמות מסודרת וניתנת לחיזוי. אם המושג הבסיסי הוא עתיק – נתיב על פני תהום של בערות אל מישור גבוה יותר – מה שהגשר מציג הוא חדש לגמרי: לא איזשהו רצף צעדים שרירותי, אלא האמצעי המעשי ביותר להשיב את מה שמר האברד תיאר בתור "העצמי הנצחי והתמידי, לעולם ועד".
עם זאת, אם Scientology מייצגת את הנתיב לשאיפות הרוחניות הגבוהות ביותר של האדם, יש לה גם משמעות רבה לקיום העכשווי שלו – למשפחתו, לקריירה שלו ולקהילתו. העובדה הזו היא מכרעת להבנת הדת והיא למעשה כל מהותה של Scientology: לא דוקטרינה, אלא הלימוד והטיפול בנפש האדם ביחס לעצמה, לחיים אחרים ולעולם שבו אנחנו חיים. מבחינה זו, העבודה של ל. רון האברד מקיפה את הכול.
"אם לא יהיה שינוי נרחב בתרבות של האדם כפי שהיא מקרטעת כיום", הוא הכריז באמצע שנות ה-60, "האדם לא יהיה כאן עוד הרבה זמן". כסימנים של אותה התדרדרות, הוא דיבר על תסיסה פוליטית, ריקבון מוסרי, אלימות, גזענות, בערות וסמים. ל. רון האברד הקדיש את רוב שנותיו האחרונות לפתרון בעיות אלה. ואומנם, בראשית שנות ה-70 ייתכן שחייו הותוו ישירות על פי מחקרו למציאת פתרונות למשברים התרבותיים של תקופה מודרנית זו.
״אם לא יהיה שינוי עצום בתרבות האדם כפי שהיא מקרטעת כיום, האדם לא יהיה כאן הרבה זמן.״
העובדה שבסופו של דבר הוא הצליח מאומתת על-ידי הצמיחה האגדית של Scientology. יש היום יותר מעשרת אלפים קבוצות וארגונים ביותר מ-150 מדינות שמשתמשים בטכנולוגיות השונות של Dianetics ו-Scientology. העובדה שהתגליות שלו בתחום המיינד האנושי ונפש האדם יוצרות את הבסיס לכל שאר הדברים שהוא השיג היא למעשה הנקודה העיקרית במבוא הזה. לפיכך, מה שמוגש בדפים הבאים – בשם חינוך טוב יותר, ערים ללא פשע, קמפוסים ללא סמים, ארגונים יציבים ואתיים והתחדשות תרבותית דרך האומנות – כל הדברים האלה ועוד רבים אחרים נבעו מתגליות של Dianetics ו-Scientology. עם זאת, בהתחשב בהיקף העצום של הדברים שהוא השיג – כסופר, מחנך, הומניסט, אדמיניסטרטור ואומן – שום תיאור כזה לא יכול להיות שלם לגמרי. כי איך אפשר להעביר, בכמה עשרות דפים, את הרושם האדיר שיצרו חייו של מישהו שהשפיע כל-כך עמוקות על כל-כך הרבה נפשות אחרות? אף על פי כן, התיאור התמציתי הזה של האדם והישגיו מוצג ברוח הדברים שהוא עצמו אמר:
"אם הדברים היו ידועים ומובנים מעט טוב יותר, היינו כולנו יכולים לנהל חיים מאושרים יותר."
