פתרונות לחינוך

"הילדים של היום יהפכו לתרבות של המחר." – ל.ר.ה

כבר ב-1950 ל. רון האברד הזהיר שכל ירידה באיכות החינוך תשפיע באופן חמור על איכות החיים. באופן ספציפי וחד יותר הוא אמר:

"המטרה והשאיפה של כל חברה, כשהיא עוסקת בבעיית החינוך היא לשפר את היכולת, את היוזמה ואת הרמה התרבותית, ובאמצעות כל אלה לשפר את רמת ההישרדות של אותה חברה. וכאשר חברה שוכחת אחד מהדברים האלה, היא הורסת את עצמה על-ידי אמצעי החינוך שלה".

כמה עשרות שנים מאוחר יותר, ההבחנה של מר האברד הוכחה כמדויקת להחריד, והתדרדרות בלתי פוסקת של התשתית החברתית עשויה בהחלט להתברר כבלתי נמנעת אלא אם כן ההתדרדרות של מערכות החינוך תיעצר. אם נזכיר רק כמה עובדות מטרידות: יותר מ-45 אחוז מכל התלמידים שעוזבים או מסיימים בית-ספר תיכון לוקים בכישורי הקריאה והכתיבה החיוניים בחיי היומיום; שיעור הנשירה מבתי-ספר תיכון בארה"ב עומד על 30 אחוז בקירוב באיזורים של שכונות עוני, בעוד שלדברי נשיא איחוד המורים, עד 50 אחוז מכל המדריכים החדשים עוזבים את המקצוע בתוך חמש השנים הראשונות, חלקם עקב איומים מרומזים לפגיעה גופנית נגדם; והתוצאות של מבחני כישורים בתחום הלמידה בין תלמידים בארה"ב ירדו לרמות הרבה יותר נמוכות מאלה שהושגו על-ידי תלמידים רק מספר עשרות שנים קודם לכן.

במקומות אחרים בעולם המערבי, המספרים לא יותר מעודדים. מחקר של הממשלה הבריטית דיווח שרבע מכוח העבודה של אנגליה לא מסוגל לסכם את מחירי התפריט של המבורגר, צ'יפס, עוגה וקפה. בנוסף, אחד מכל חמישה תלמידים בריטים לא היה מסוגל לאתר בצורה נכונה את בריטניה על הגלובוס. בסך הכול, המספרים הקודרים האלה באים לידי ביטוי בתרחיש כלכלי מדכא, כשהעלויות השנתיות של עסקים בגלל אובדן ייצור ולימוד מחדש מגיעות כעת ל-250 מיליארד דולר. וכשלוקחים בחשבון את הקשר העגום בין בערות לפשיעה, הכישלונות העולמיים בתחום החינוך נעשים עלובים מכדי לחשב אותם.